מחשבים מתחברים לכתובות IP, אנשים זוכרים שמות. DNS (Domain Name System) הוא ספר הטלפונים שמתרגם ביניהם: הוא הופך isoc.org.il לכתובת שהדפדפן יכול להתחבר אליה.
מי משתתף
- שרת DNS רקורסיבי (resolver): השרת שהמכשיר שלכם שואל – בדרך כלל של ספק האינטרנט, או שרת ציבורי כמו 1.1.1.1. הוא עושה את כל העבודה.
- שרתי שורש: יודעים איזה שרת אחראי על כל סיומת עליונה.
- שרתי הסיומת (TLD): למשל של
.com,.ilאו.de; הם יודעים אילו שרתי שמות אחראים על כל דומיין. את .il מנהל איגוד האינטרנט הישראלי. - שרתי שמות מוסמכים: מחזיקים את הרשומות של הדומיין עצמו.
שאילתה אחת, צעד אחר צעד
- אתם מקלידים
www.example.co.il. המכשיר שואל את שרת ה-DNS הרקורסיבי. - אם התשובה לא במטמון, השרת שואל שרת שורש, שמפנה אותו לשרתי .il.
- שרתי .il מפנים לשרתי השמות של
example.co.il. - שרתי השמות של הדומיין עונים עם הכתובת – רשומת A ל-IPv4 או AAAA ל-IPv6.
- השרת הרקורסיבי מחזיר את התשובה למכשיר ושומר אותה במטמון לפי ה-TTL שלה.
סוגי רשומות
A ו-AAAA לכתובות, CNAME לכינוי, MX לשרתי דואר, TXT לטקסט חופשי (גם SPF ו-DMARC), NS לשרתי השמות, SOA לפרטי האזור ו-CAA לרשויות התעודות. לכל אחת יש מדריך ברשומות DNS.
TTL והתפשטות
כל רשומה נשמרת במטמון לזמן שה-TTL שלה קובע. לכן שינוי ב-DNS לא „מתפשט” – הוא פשוט נראה בכל שרת אחרי שהעותק הישן שלו פג. בדיקת ההתפשטות מראה מה רואים כמה שרתים ציבוריים כרגע.
DNSSEC
DNSSEC מוסיף חתימות דיגיטליות, כדי ששרת רקורסיבי יוכל לוודא שהתשובה לא זויפה. אזור .il עצמו חתום, וכך גם, למשל, isoc.org.il ו-gov.il. בדיקת ה-DNSSEC מראה אם שרשרת האמון של דומיין שלמה.
נסו בעצמכם
בדיקת ה-DNS שואלת את כל סוגי הרשומות בזמן אמת ומראה את ה-TTL ואת סטטוס ה-DNSSEC – נסו עם isoc.org.il.